בּוֹאִי, שִׁכְבִי לְצִדִּי, הֵסַטְתִּי לְעֶבְרֵךְ אֶת כָּרִית הַפּוּךְ כְּדֵי שֶׁתּוּכְלִי לָשֶׁבֶת בִּשְׁכִיבָה.   הַצְּעָקוֹת שָׁכְכוּ. רְגוּעִים מְאֹד, צְלוּלִים מְאֹד, אָנוּ עוֹסְקִים כָּעֵת בְּלִקּוּק הַפְּצָעִים   אוֹ נָכוֹן יוֹתֵר, שׁוֹקְדִים עַל מִזְעוּר נִזְקֵי מְרִיבָתֵנוּ הָאַחֲרוֹנָה.   עַכְשָׁו מִשֶּׁפָּרַקְנוּ אֶת מְרֵרָתֵנוּ, נוּכַל בְּשֶׁקֶט לְתַנּוֹת אֲהָבִים.